RE: מה אנחנו מלמדים את הילדים שלנו?
אתה מאמין שיש רוע בעולם? או שהכל נסיבות ומי שהרביצו לו כשהיה קטן כתוצאה מכך ירביץ בעצמו כשיהיה גדול?
אני מאמין שיש רוע בעולם ושהוא תמיד נסיבתי. כשהנסיבות "מתאימות" יוצא ממני הרוע, כשהנסיבות תומכות בי ובצרכים שלי ומאפשרות לי נחת ואת הזמן לחשוב בהגיון אז אני חוזר להיות טוב. אם ביליתי זמן רב ללא הנסיבות התומכות, כשאלה יופיעו פתאום ייקח לי זמן לטפל בכל הרוע שהצתבר, אבל כן. נסיבתי כמו כל דבר בעולם. למה או או?
אני מאמין שיש אנשים רעים, פשוט ככה. בלי סיבה או הצדקה.
וואלה. אז נראה לך שיש אנשים שנולדים עם העדפה לנזק על פני אהדה, בריאות? זה נשמע שמשהו לא בסדר אצלם בראש, אפילו חיות לא מתנהגות ככה, לא מלידה כמובן, זה לא בטבע שלהן. אתה חושב שהם רעים גם בתוך הקהילה שלהם? אולי בכוונה שמים אותם מקדימה כדי שיגשימו את יעודם ויזיקו לאחר, לאויב?
אתה נולדת עם הרעיון של קיומו של רוע כזה או שלאורך הדרך סיפרו לך עליו?
פשוט ככה זה לא הסבר, חבר. זה מסביר לי שתכף מגיע סיפור שלך שבו נחקק לך רושם שלא יכול טכנית לשרת מחשבה הגיונית, ולכן זה "פשוט ככה".
ההמון צעק תוך כדי "מוות ליהודים" ואין כאן הרבה מקום לפרשנות.
אשכרה. שמע, בלי טיפה של זלזול, אני לא מחפש לפתוח עוד מקום לפרשנות אלא יותר מברר איתך למה סגרת את כל הפרשנויות ההגיוניות ותקעת שם דגל של רוע נקי - זו ההוכחה שלך לקיום של רוע נקי? אתה חושב שהאנשים האלה תקפו אתכם כי זה הטבע שלהם? להסטוריה שלהם ולפרופגנדה סביב לא הייתה יד בדבר? אני בטוח שזו חווייה טראומטית ושבאותו רגע היית חייב לפעול כאילו אין ספק בטוטאליות של הרוע שלהם ושפעלת נכון, וגם נראה שהגיע הזמן אולי לחשוב על הדברים מחדש.
מקווה שאתה לא מקבל את הרושם שאני מזלזל או משהו. ההפך, זילזלתי קצת בתגובה הראשונה שהייתה עם הלשון בלחי. אבל ראיתי שיש עם מי לדבר, ושאתה כנראה נכוות, מקווה עבורך לראות מעבר לדברים האלה, זה חשוב לדעתי הרבה יותר מהיכולת לקרוא נכון מפות פוליטיות, וזה נושא לשיחה אחרת.
אני רוצה לישון כשאני יודע שהמדינה שלי לא עושה דברים שאני תופס
כאיומים ונוראיים בשמי ובעזרת כספי המיסים שאני משלם.
אחלה אז אתה יכול להבין שזה לאו דווקא אי אמונה ברוע, או קריאה שגויה של המפה שמובילה לשיח כמו זה שאני מקדם פה. לפעמים זה אי הנוחות שבחיים במדינה שעושה דברים מזעזעים לאוכלוסייה אחרת, קילומטרים ספורים מהכרית שלי, לי זה ברור שגם בצד השני יש אנשים שלא נוח להם לישון עם הידיעה שהממשלות שלהם עושות.
בחלומות הורודים שלי יש פה סימטריה, ברצינות. אבל וואלה, מההגדרה שלך לסימטריה נראה שהיא תוכל להיות רק כשיגיע שלום, לא? אפשר להרוג חפים מפשע בטעות שמשלמים בכספי מיסים וגם לישון טוב?
אם אני לא מספיק ברור-
הגבולות בין הטובים והרעים לא מטשטשים לי בסיפור הזה. ואני מרגיש שלך הם כן.
אתה מאוד ברור. הגבולות אבל לא מטושטשים לי, מקווה שהתגובה הזו שלי מבהירה זאת.
אתחיל מזה שאשמח אם תסביר איך אתה מצטט.
ולעניין-
אני מבין את מה שאתה אומר על הנסיבות. אני פשוט חושב שזה מסוכן ואין לזה סוף.אני מתכוון לזה שאתה צודק בזה שלכל רוע אפשר למצוא מניעים ונסיבות אם מתאמצים לחפש.
האם זה אומר שצריך לבדוק מדוע הנאצים או דעאש היו כל כך מרושעים, הרי אולי הם בסך הכל תמימים שהנסיבות גרמו להם לעשות את שעשו?
אני חושב שלא.
אני חושב שיש מידה של קיצוניות. ואם מישהו עושה משהו שאני תופס כמאוד מאוד "רע" אני חושב על להרחיק ממני את הרוע בכל אמצעי שנדרש. ואני לא אחפש בשבילו הצדקות וסיבות.
בשמחה. שורה שאת מתחיל בסימן > תהיה ציטוט.
אם תתחיל שורה חדשה אחרי השורה עם הציטוט, היא תחשב כשורה חדשה בתוך הציטוט. כדי לצאת מהציטוט צריך שורה ריקה בין הציטוט לבין המשך הטקסט.
שורה חדשה עם שורה ריקה בין לבין.
תהנה =]
יותר מזה. אני בעד לצאת מנקודת הנחה שכל רוע הגיע מנסיבות כלשהן, בלי להחשיב אותן מיד כנסיבות מקלות, חלקן מהנסיבות אינן. אבל יש נסיבות להכל ושום דבר אינו "פשוט כך".
האם כדאי לבדוק? תמיד.
האם היו תמימים? ממש ממש סביר להניח שלא.
למה כדאי לבדוק? בשביל ההסטוריה לא תחזור על עצמה. אם אנחנו לא מבינים את הנסיבות שגורמות לאומה תרבותית כמו גרמניה להפוך לסיוט בינלאומי, איך נזהה את הנסיבות הללו לפני שהופכות לסיוט בעתיד? או בהווה...
זה בדיוק אותו הגיון שמוביל מהפכה פילוסופית ברפואה ובפסיכולוגיה בכמה עשרות שנים האחרונות, טיפול בסימפטום הוא טוב ויפה, אבל אם אין הבנה של שורש הבעייה - אין טיפול אמיתי.
כן. אין סתירה, וכמו שכבר רשמתי, גילוי והכרה בנסיבות הרוע אינן שוות להצדקת הרוע.
לגבי ההרג של חפים מפשע-
התשובה היא כניראה לא. חף מפשע שנהרג זה עצוב ואי אפשר לישון בשקט.
השאלה מי הורג אותו?
זה שיורה את הטיל או זה שמכוון טיל ומתחבא מאחוריו?
אם יש רוצח שמכוון אקדח לרכה של בן ערובה ושוטר שיורה במטרה לפגוע בו אבל פוגע בבן ערובה- את מי לדעתך צריך להאשים? מי כאן הרוצח?
לא מבין למה לעוות ככה, הרוצח הוא זה שהביא בפעולותיו למוות של אדם. גם אם הצלתי על הדרך עשרים איש בגלל שבחרתי להרוג אחד - עדיין הרגתי את האחד.
אפשר במקרה הזה להגיד שהרוצח אשם תחילה ושגם לשוטר יש מידה של אחריות. הוא אולי (בית המשפט יחליט) אם הוא חף מפשע, אבל זה שאינו חף משגיאה על זה לבטח נסכים.
מה גם שרוב החפים מפשע שיצא לישראל להרוג בטעות (נתעלם לרגע מהטענות שיש אצלנו כמה תפוחים רעים שטועים בכוונה) לא היו עם אקדח שמכוון להם לרכה. הם פשוט נולדו בצד הלא נכון של הגדר ונתקעו שם. אז הדוגמה שלך רק חצי תופסת.